הקשר בין כתיבת ביוגרפיה ופסח
יש מעט מאוד דברים שמחברים כמעט את כל חלקי עם ישראל – חילונים ודתיים, מסורתיים וחרדים, סבים, סבתות ונכדיהם – יישבו בעוד כמה שבועות ויסבו לשולחן הפסח ויקראו את ההגדה.
ההיגד הראשון בהגדה מספר על הקושיות ועל מעשה שהיה בבני ברק. ההיגד השני מדבר על ארבעה בנים: ”כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל“. כולנו יודעים מיהם אותם הבנים עליהם מדובר:
החכם שואל שאלות כמו מהם המנהגים, ומהי החשיבות שלהם, ואז נענה. הרשע מוציא את עצמו מהכלל, והתם נענה בתשובה קצרה – "בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים".
ואילו זה "שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל", המצווה היא – "אַתְּ פְּתַח לוֹ", כלומר, אתה תשאל במקומו ותסביר לו את החג וחשיבותו.
אינני מעוניין לכתוב על שלושת הראשונים. בהקשר של ההגדה, אני מתעניין בזה שאינו יודע לשאול, וזה קשור לסיפור האישי שלי.
סיפורי האישי
כאן המקום לציין מי אני: שמי מוטי מרגלית, ובמהלך שנות עבודה רבות במשרד החינוך (בתפקידי האחרון כיהנתי כמדריך ארצי ליישומי מחשב, והייתי אחראי על 23 מדורי מחשב במרכזים פדגוגים בכל הארץ), סיימתי לימודי תואר ראשון ושני בחינוך, השלמתי שנת לימודים בכתיבת ביוגרפיות באוניברסיטה העברית בירושלים ולמדתי בכמה קורסים והדרכות, בין השאר ב"יד ושם". בעשרים השנים האחרונות אני בעלים של חברת "דוקו – כתיבת ביוגרפיות וספרי הנצחה".
יש שקוראים למה שאני עושה – סופר צללים. זאת משום שאני הכלי, באמצעותו נכתב סיפור חיים של אדם או משפחה. לצורך זאת אני נפגש עם נשוא הסיפור (בדרך-כלל פעם בשבוע, למשך שבועות מספר), ולעיתים גם עם בן או בת זוגו, ילדים וגם חברים, שואל ומתחקר, מקליט וסורק תמונות ומסמכים, ולאחר עריכה ספרותית וגרפית, סיפור החיים של האדם או המשפחה עובר לבית הדפוס להדפסת עותקים, אותם אפשר לחלק למשפחה, לקרובים ולחברים.
כמו כן, אני אב לשלושה ילדים וסבא גאה.
הכל התחיל…
סבא שלי, הרב גבריאל פרלמוטר, ברח במלחמת העולם השנייה מווינה שבאוסטריה לשנחאי שבסין. לאחר קום המדינה הגיע לארץ, ואני הכרתי אותו עד היותי בן כחמש-עשרה. מעולם לא שאלתי את סבי ז"ל איך היו החיים בווינה, עיר הולדתו, או בסין – איך אדם דתי חי בשנחאי ואיך הסתדר בזמן המלחמה, ועוד שאלות רבות שלא שאלתי. מבחינה זו לא הייתי חכם, וודאי שלא רשע – פשוט לא ידעתי לשאול. לא הבנתי את חשיבות הכרת השושלת המשפחתית.
הייתי כמו חלק מהילדים והנכדים שלכם היום, שלא תמיד יש להם פנאי וסבלנות לשמוע את סיפור חייכם. אם תתחילו לספר לנכד או לנכדה איך נולדתם והיכן, תספרו חוויות מהשרות הצבאי, מהלימודים או מהעבודה, לעיתים הם ימצאו סיבה (שמא תרוץ?) כזו או אחרת למה דחוף להם ללכת בדיוק עכשיו. לא פעם שמעתי את הטענה: "ניסיתי לעניין את נכדי בסיפורים מעברי, אלא שהם לא התעניינו. הם כל הזמן בטלפון או במחשב".
"אַתְּ פְּתַח לוֹ"
אלא שכפי שכתוב בהגדה של פסח, התפקיד שלנו, ההורים והסבים, הוא לדאוג לכך שההיסטוריה המשפחתית – תולדות ה"שבט" – תישמר ככל האפשר. נכון, שכפי שאני לא אוכל לחזור לעבר ולשאול את סבי ז"ל דברים שלא עניינו אותי בעבר, והיום מסקרנים אותי אך אין לי את מי לשאול, גם אתם לא תמיד יודעים פרטים על שורשיכם מהעבר הרחוק, אך אם תכתבו היום מה שאתם יודעים על תולדות ה"שבט" שלכם, ולא כל שכן על משפחתכם בעבר, תמלאו אחר מצוות "את פתח לו" לדורות הבאים, ותתחילו במצווה חשובה זו. כך יוכלו הנכדים לקרוא את סיפור תולדות המשפחה, את סיפור חייכם כשיפנימו ויגיעו בעצמן לצורך בכך, גם אם ייקח שנים רבות לכך.
למה עכשיו? איך כותבים ביוגרפיה?
לכן, חשוב ביותר לכתוב את סיפור חייכם כבר עכשיו, ולצורך זה בדיוק אשמח לסייע בידכם, ולאחר כמה חודשי עבודה משותפת נפיק עבורכם ספר שבו יתואר סיפור חייכם ויודפס בעותקים שאותם תוכלו להעניק בגאווה לילדיכם, לחברים ולקרובי משפחתכם. כך תזכו במצוות "אַתְּ פְּתַח לוֹ", באמצעות המשימה החשובה של הנחלת המורשת המשפחתית לנכדים, שגם אם כרגע פחות מתעניינים או פנויים לכך, לימים יברכו על המידע שנפל בחלקם וינחילו אותו גם לצאצאיהם ולדורות הבאים.
כל מה שאתם צריכים לעשות הוא ליצור עימי קשר בטלפון או במייל. אשמח לבוא אליכם (ללא תשלום או התחייבות), להציג מעט מהספרים שכתבתי בשני העשורים האחרונים, ולהציע אפשרויות לעבודה משותפת, הכוללת פרוט מלא של הצעתי והעלויות הכרוכות בכך. רק לאחר שנדון באפשרויות ובעלויות, ורק לאחר שתחליטו על כך, נתחיל במלאכת כתיבת הביוגרפיה שלכם, כך שבעוד כמה חודשים מהיום תוכלו להציג את ספרכם לפני הילדים, הנכדים וקרובי המשפחה שלכם.
ממתין לשיחתכם, בה נקבע פגישה ראשונית.
מוטי מרגלית
נייד: 0523-523-833, מייל: motimar@gmail.com