למה שאכתוב את סיפור חיי?

הגעת לגיל שאפשר להתחיל: הילדים פרחו מהקן והגיע הזמן שלך לפרוח. יש לך זמן לפתח תחביבים, לראות סרט או הצגה, להיפגש עם חברים ואולי גם ללמוד דברים חדשים. הזמן עף-טס, והסיפוק רב. כבר אינך צריך לקום כל בוקר מוקדם, לבשל לגדוד מורעב ולהספיק אלף ואחת דברים שעשית בעבר. אין שיחות בהולות עם המשרד או עם לקוחות בעת משבר, שחייבים לפתור עכשיו ומיד. הבוקר יכול להתחיל עם קריאת עיתון או ספר או בהתנדבות, תחביבים או מטלות שלקחת על עצמך.

אילו יכולת להחזיר את הזמן…

סיפרה לי אישה מבוגרת, שכך מתנהלת שיגרת חייה. טוב לה, אין לה טענות לחיים שלרוב הטיבו איתה והאירו לה פנים. נכון שלפעמים יש בעיות בריאות, והגב – אוי הגב!…

הילדים לא מפסיקים להתקשר, הנכדים קופצים לעיתים לישון אצל סבתא, וכל ארוחות החג ממשיכות ממש כמו לפני שנים. הנה – בפסח הקרוב היא מוזמנת לבנה וכלתה, יחד עם הבת וילדיה, והיא מצפה לכך בהתרגשות.  

אבל…

"אתה יודע מה חסר לי"? שאלה, "המסורת של בית אבא. אני זוכרת שאצלנו בבית אכלו בערב חג הפסח רק תפוחי אדמה וביצים. למרות שלא באתי ממשפחה דתית מאוד, שמרו על המסורת האוסרת לאכול חמץ, שכן הבית הוכשר, ועדיין היה אסור לאכול מצה עד החג עצמו".

וזו רק דוגמה, שכן לדבריה עם כל השמחה בפגישה עם הנכדים הרבים, "ההכנות לחג נמשכו ימים רבים, וכללו את סיוד הבית, הוצאת כל הבגדים והכלים, הגעלת כלים ונקיון יסודי. נכון שבזמנו לא ממש אהבתי את כל הטירדה  הזאת, אבל היום אני מתגעגעת לכך". 

עוד סיפרה לי על ליל הסדר עצמו, איך אבא היה הולך ומחפש עם נוצה ונר שאריות חמץ, איך ההגדה נקראה מהתחלה ועד הסוף, ובעיקר איך שרו את כל שירי הסדר, שלא לדבר על כך שכל החג הקפידו הקפדה יתרה על אכילת מצות. "אני זוכרת את המציה שאמא הכינה כל בוקר: הרטיבה מצה שבורה לחתיכות בחלב, טרפה כמה ביצים, וטיגנה את הבלילה. אחי המבוגר ממני אהב את המציה מלוחה, ואני הוספתי סוכר…".

את דבריה סיימה במילים: "אילו יכולתי להחזיר את הזמן לאחור". אלא שזאת (לפחות כרגע) לא ניתן לעשות. מה שאפשר וכדאי לעשות הוא לשמר את הזיכרונות היקרים עבור הדורות הבאים.

מה יצא לי מזה?

לכתיבת ביוגרפיה שני יתרונות בולטים:

התהליך: אם תחליטו להיעזר בי, כביוגרף מנוסה, אפגש אתכם בין שש לחמש-עשרה פגישות (ואף יותר, לפי הצורך). אראיין, אשאל, אערוך ואכתוב את סיפור חייכם. לאחר הפגישות אמשיך להתראות ולדבר אתכם למשך כשנה, כך שעצם התהליך עצמו מהנה עבור רוב האנשים. המספרים לי את סיפור חייהם עוברים תהליך שמרגש אותם, והם מצפים לפגישה השבועית איתי.

הספר: אם לפני דור או שניים לא היה נהוג להוציא ספר משפחה, כך שרובנו לא יודעים פרטים על סבא וסבתא שלנו, מה גם שמדובר בדור שבהם אנשים פחות נהגו לשתף את  ילדיהם בקורותיהם, הן בגלל שעברו דברים קשים, או בגלל שבזמנו שררה הפרדה בין "עולם הילדים" ו"עולם המבוגרים", כשהאחד יודע מעט מאוד על השני. לכן, בסיום תהליך הכתיבה, העריכה, הוספת התמונות והמסמכים וההדפסה של ספר הביוגרפיה שלך ושל משפחתך, תוכל להעניק עותק מכל ספר לילדים, לנכדים, לקרובי משפחה וחברים.

יש העורכים מסיבת השקה לאירוע זה, מזמינים את המשפחה ואורחים, וכותבים הקדשה אישית בכל עותק.

שאלה שנשאלת לא פעם ע"י אנשים שנפגשים איתי: "הזמנתי אצלך מספר מסוים של עותקים, אלא שייתכן וארצה עותקים נוספים, אוכל להזמין?". והתשובה לכך תמיד היא: "כן". בסיום העבודה על הספר למשפחה, אני נותן עותק דיגיטלי של הספר (כקובץ PDF כולל הכריכה), אותו תוכלו בכל עת לשלוח ישירות לבית דפוס, ולבקש עותקים נוספים, מבלי שאתם תלויים בי, וכן להעלות את הספר לאינטרנט.

מה כדאי לי לעשות?

דבר אחד: להתקשר אלי, ולקבוע פגישה שאינה כרוכה בתשלום או התחייבות, במקום ובזמן המתאימים לך. מטרות פגישה זו: להכיר אותך, ואולי חלק מבני משפחתך (בעל, רעיה, ילדים), להציג דוגמאות של ספרים שכתבתי, וזאת מתוך למעלה ממאה כותרים שראיינתי, כתבתי, הפקתי והדפסתי, כדי שתוכלו להתרשם ואף להתחבר לדוגמה אחת או שתיים, ולהתרשם מיכולותיי. בסוף אותה פגישה אציע כמה אפשרויות לעבודה משותפת (למשך מספר הפגישות, מספר העותקים שתקבלו בסוף התהליך וכו'), וכמובן ארשום לכם מהן העלויות לכל אפשרות. רק אם תחליטו על כך, ניפגש פעם בשבוע לראיונות של תחילת עבודה.

איך מתקשרים?

לפני כן, אציג את עצמי בקצרה: שמי מוטי מרגלית, ומזה למעלה מעשרים שנה אני כותב ביוגרפיות וספרי הנצחה. סיימתי לימודי תואר ראשון ושני בחינוך וכן קורס שנתי לכתיבת ביוגרפיות באוניברסיטה העברית בירושלים (ועוד השתלמויות וקורסים רבים). אני גר במבשרת ציון (ליד ירושלים), ומגיע לפגישות בכל מקום בארץ. 

מוטי מרגלית

"דוקו – כתיבת ביוגרפיות וספרי הנצחה"   www.doco.co.il

נייד: 0523-523-833,  מייל: motimar@gmail.com

ולסיום, לחץ כאן לקישור לסרטון שהפקתי בנושא.