טכנולוגיה בשרות ביוגרף

למה החלטתי לכתוב ביוגרפיות?

שאלה זו נשאלתי בשנת 2010 בראיון ששודר בתוכנית "המקצוענים 10" בערוץ 10, ע"י גב' שירה פליקס כשנבחרתי לייצג אנשים שמראיינים אנשים וכותבים את סיפור חייהם. תשובתי בשידור הייתה: "סבי ז"ל, הרב גבריאל פרלמוטר, נמלט בזמן השואה מווינה שבאוסטריה לשנחאי שבסין, ולאחר המלחמה עלה לארץ. אני הכרתיו עד שמלאו לי 16 שנים, ואז הוא נפטר בשיבה טובה. לצערי, מעולם לא עלה על דעתי לשאול אותו מה קרה למשפחתו, איך הסתדר בסין ומיהם קרובי המשפחה שלנו. וחמור מכך: לא התעניינתי גם בקורותיה ובזיכרונותיה של אימי ז"ל, וכיום כבר אין את מי לשאול. נותרתי עם חלל וחוסר ידע גמור על תולדות משפחתי".

אך תחילה אספר מעט על עצמי. שמי מוטי מרגלית, גדלתי באילת ולאחר שרות צבאי (תחילה בחיל האויר ואז בשריון), עבדתי כמורה לחינוך מיוחד, סיימתי לימודי תואר ראשון ושני. בתחילת שנות האלפיים יצאתי לפנסיה מוקדמת ממשרד החינוך לאחר שמילאתי שם תפקיד בכיר (מדריך ארצי ליישומי מחשב), ואז החלטתי לכתוב ביוגרפיות לאנשים. לצורך כך, השתלמתי בנושא כתיבת סיפורי חיים בקורס שנתי באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן ב"יד ושם" ובמקומות נוספים.

לשאלתה של שירה פליקס למה החלטתי לכתוב ביוגרפיות עניתי גם תשובה נוספת. אמרתי שלמזלי אני אוהב אנשים, סבלני כלפי מבוגרים וקשישים ובעל ניסיון חיים רחב ומגוון. כיום עומד מאחוריי גם ניסיון של כשני עשורים בכתיבה ליותר ממאה משפחות, כאשר ראיינתי עד כה מאות רבות של אנשים.

עוד נשאלתי מדוע אני מקליט בעת הפגישות שלי ולא כותב בעת הריאיון. תשובתי הייתה, על דרך ההלצה: "אני גבר, וגברים לא יכולים לבצע שתי מטלות בעת ובעונה אחת – גם להאזין בקשב מלא וגם להקליד". התשובה הרצינית יותר שעניתי הייתה שאני רוצה שכל תשומת הלב שלי תהיה עם נשוא ספר הביוגרפיה ולא לעסוק בהקלדות או בכתיבה בעת הריאיון.

שינויים טכנולוגים

כשהתחלתי את דרכי נהגתי להגיע לבית משפחה שהתעניינה בכתיבת סיפורה עם כמה דוגמאות של ספרים. חשוב לי לציין שפגישה זו של כשעה תיעשה תמיד ללא תשלום או התחייבות. בסיום אותה פגישת הכירות,  הגשתי הצעות מפורטות לביצוע, כולל ציון כמה פגישות אני מציע לקיים, כמה עותקים מהספר המוכן תקבל המשפחה בסיום התהליך ועוד פרטים רבים. את ההצעה כתבתי בשני עותקים, בסיוע נייר קופי. היום אני מצלם לעצמי את ההצעה הכתובה, ומשאיר את המקור למשפחה.

בתחילת שנות האפיים השתמשתי ב"טייפ מנהלים" בעל סלילים קטנים (ראה תמונה בתחתית מאמר זה). ברשותי היו עשרות סלילי קול שאותם העברתי למחשב, ורק לאחר שבדקתי פעמיים–שלוש שהכול תקין והכל נמצא במחשב, השתמשתי בסליל ההקלטה שוב, וזאת בתנאי שלא נקרע… בהמשך עברתי לטייפ מנהלים בעל יכולת הקלטה מוגבלת.  כיום אני משתמש בטייפ קטן, נוח ומשוכלל, שבו גם כרטיס הרחבה שמגבה את כל הראיונות, ויש לו גם יציאה מובנית למחשב (USB). לכל ראיון יש גיבוי.

חשש מאבדן חומר מוקלט

יש לי "סיוט" חוזר שרודף אותי: אני חושש שאראיין אדם, וכשאגיע למחשב כדי להוריד את ההקלטה, אגלה שהייתה תקלה ושיהיה עלי להתנצל ולבוא שוב לאותו ריאיון. כדי למנוע זאת, אני מקליט ומצלם במקביל גם במצלמת וידיאו, וזאת רק לצורך גיבוי הקול, שכן אין כל ערך לצילום כזה (קובץ הוידאו נמחק מייד לאחר הראיון).

לאחר שאני מעביר את קבצי הקול למחשב ולכונן גיבוי חיצוני, אני שולח את ההקלטות לקלדן, שמתמלל את כל שנאמר ומעבירים את החומר לקובץ וורד. הקובץ הזה עובר עריכה ספרותית, ולאחר מכן עובר ללקוח לתיקון טעויות, תוספות והשמטות לסיפור הראשוני.

בתחילת דרכי המקצועית נעזרתי בפקס או בדואר להעברת קבצים. היום רוב החומר עובר במייל או באמצעות אפליקציות ייעודיות (למשל – בעת העברת קבצים גדולים אני נעזר בג'מבו מייל, אשמח להדריך אתכם בנושא).

המשך תהליך כתיבת סיפור חיים

רק לאחר שנשוא הסיפור מאשר כי כל מה שכתבנו אודותיו נכון, שלא נותרו כל טעויות או השמטות בסיפור חייו ושאין דברים שהוא אינו מעוניין שייצאו לרשות רבים, אני סורק תמונות ומסמכים עבור הספר העתידי. גם פה האבולוציה של המכשירים עובדת. אם בתחילה הייתי מבקש מהמספר שייגש לחנות צילום או למכון העתקה לצורך סריקת התמונות והמסמכים, הרי שהיום ברוב המקרים אני מגיע לבית נשוא הסיפור עם סורק ומחשב קטן וסורק תמונות, צילומים ומסמכים. אם למשל מסופר בספר על ילדותם של אביו או אימו וקיימות תמונות רלוונטיות, אנו מוסיפים אותם לספר במקומות המתאימים.

כיום קיימים מכוני דיגיטציה משוכללים. במקרה שברשות המשפחה ישנם צילומים רבים, אלבומי תמונות, נגטיבים, שקופיות ומסמכים, או קיימות תעודות שאין איש יודע את משמעותם, אני מציע לנשוא הסיפור  לפנות למכון שמתמחה בכך. שם סורקים את החומרים באיכות גבוהה ביותר. כשאני סורק תמונות, ברוב המקרים האיכות של עד DPI 300 מספיקה לבית הדפוס, ואילו במכון מקצועי סורקים באיכות גבוהה של DPI 600 עד DPI  2,400  (מושג המתאר כמה נקודות הסורק "מצלם" בכל אינץ' נתון).

לאחר שכל התמונות נמצאות בידי אנו מחליטים יחד עם המשפחה אלו תמונות ייכנסו לספר והיכן ישובצו, מה יהיה כתוב מתחת לכל תמונה (תאריך, מי המצולם וכדומה) ומהי המשמעות של תעודה או מסמך, הכל בסיוע גרפיקאי מוסמך, שמשתמש בתוכנות ייעודיות כמו פוטושופ ואינדיזיין.

דפוס והפצה

כדי שבסוף התהליך ייצא ספר ביוגרפיה שיחולק לילדים ולנכדים, לקרובי משפחה ולחברים, נהוג להדפיס עותקים מהספר. לאחר הראיונות, העריכה הספרותית והעריכה הגרפית הכוללת תמיד גם עיצוב הכריכה של הספר, ולאחר שנוצר קובץ המתאים להדפסה (קובץ PDF), אנו שולחים קובץ זה למשפחה שהזמינה את סיפור החיים, ואז לבית הדפוס. בתי הדפוס בזמנו נהגו להדפיס עותק לדוגמה על נייר צהוב, אותו חשפו לשמש לזמן מה, עד שהכיתוב התגלה לעין. עד היום יש הנוהגים לעותק דוגמה שיוצא ללקוח לבדיקה בשם "עותק שמש", לזכר אותם ימים…

כשמדובר בהדפסה רגילה בה מחלקים עותקים לבני משפחה, קרובים וידידים, אפשר להדפיס בין עותקים בודדים ועד 100 או יותר עותקים. במקרה כזה אנו מעבירים את החומר להדפסה במחלקה הדיגיטלית שבבית הדפוס. כשרוצים להדפיס מאות עותקים, כדאי  להדפיסם בדפוס אופסט (מדובר במיעוט של מקרים). בכל מקרה נשוא הביוגרפיה ומשפחתו מקבלים עותק מהחומר המוכן להדפסה שאותו הם יכולים להדפיס לעצמם, בכמה עותקים ומתי שיחפצו בכך.

כך, בזכות ההכשרה הטכנולוגית שלי וניסיון רב שנים במחשבים, אני מנצל את הטכנולוגיה לשירות כתיבת סיפורי ביוגרפיה ולעיתים גם ספרי הנצחה.

בנוסף, ניתן להעלות את הספר בשלמותו לאתר שלי (ראה "דוגמאות לספרים") לצרכי הפצה ושיתוף באינטרנט, כמו גם לאפשר שיתוף של זיכרונות נוספים לאורך זמן על ידי בני משפחה, חברים ומכרים אחרים, ובצורה זו להמשיך ולהרחיב את הספר האישי. אפשרות נוספת היא "לנעול" את הספר כך שרק למי שקיבל או רכש "מפתח" מבעל הספר יוכל לקרוא בו (חשוב לציין שזכויות היוצרים, אפשרות הפצה או מכירת הספר הן תמיד של בעל הספר ולא של "דוקו"). אשמח לפרט באזנכם גם בנושא זה.

אם יש לכם שאלות בנושא או ברצונכם לקיים עמי פגישה, אשמח לעמוד לרשותכם.

מוטי מרגלית,

בעלים של 'דוקו – כתיבת ביוגרפיות וספרי הנצחה'

ליצירת קשר: נייד 0523-523-833,    מייל: motimar@gmail.com

כמו כן, ניתן להשאיר פרטים באתר שלי:  www.doco.co.il

דורות שונים של טייפים שלי: משמאל טייפ סלילים,  למעלה טייפ מנהלים ראשון ולמטה – הטייפ הנוכחי שלי.