סיפורו של פסיכיאטר
למה לכתוב ספר ביוגרפי
אתחיל בסיפור אישי: את סבי ז"ל הכרתי עד גיל 15, ואז הוא נפטר. המידע היחיד שיש לי עליו הוא שהוא גר בווינה, בירת אוסטריה, ושבזמן מלחמת העולם השנייה נמלט לשנחאי שבסין, שם לימד בישיבה ושימש כרב. לאחר המלחמה עלה לארץ וגר שנים בחיפה. בילדותי ביקרתי אותו לעיתים רחוקות (גרתי אז באילת), עד שנפטר. מעולם לא שאלתי אותו על סיפור חייו, איך עברה עליו ילדותו, מי היו הוריו, למה ברח לסין, איך חי במדינה כל כך שונה מכל מה שהכיר, ועוד שאלות רבות שהייתי שואל, לו רק חשבתי על כך. אך כמו בני "טיפשעשרה" רבים, התעניינתי אז יותר במשחקים ובחברים מאשר בסבי. בנוסף לכך, בדור שלי, כתיבת עבודת שורשים לא היה כלל במודעות. ילדים לא כל כך שאלו את המבוגרים על חייהם, ורבים מהאנשים שחיו בתקופת המלחמה, שלא לדבר על אלו שעברו את השואה, לא דיברו כלל על עברם.
והיום, ממרום גילי, אני סקרן לדעת, אך כבר אין את מי לשאול.
אם המצב אצלך שונה, והוריך כתבו את סיפור חייהם, מצבך טוב. אני פגשתי אנשים וקראתי כמה ספרי ביוגרפיה שנכתבו בתחילת המאה הקודמת, גם על ידי אנשים מן היישוב, כמוני וכמוך, שלא תמיד עשו פעילות יוצאת דופן בחייהם, אלא שברוב המקרים זה לא המצב. כאמור, בזמנו לא הייתה מודעות לשימור סיפוריהם של אנשים, וגם אם מישהו חשב על הוצאת ספר אוטוביוגרפי – היו מעט מאוד אנשים שזהו מקצועם, שיכלו לראיין ולעזור להפיק ספר משפחתי.
בנוסף לכך, בעבר עלות סריקת תמונות ומסמכים המלווים בדרך כלל ספר אישי, הייתה גבוהה. מכוני צילום גבו כסף עבור כל סריקה וסריקה. לאחר מכן, כדי לחסוך עלויות, התמונות והמסמכים החשובים ביותר רוכזו בכמה דפים רצופים, והודפסו לרוב בנייר עבה יותר, כך שכל עותק עלה הון תועפות.
מי יכול להכין ספר ביוגרפי?
התשובה פשוטה: כל אחד. כל שעליך לעשות זה לכתוב. יש הכותבים בכתב יד במחברת שהקדישו לנושא, ויש היודעים להקליד, ומכניסים את כל החומר למחשב. לעומתם, רוב האנשים מעדיפים להיעזר בביוגרף מקצועי. אותו אדם יבוא בדרך כלל לביתכם אחת לשבוע לראיון של כשעה-שעה וחצי, למספר פגישות שייקבע מראש. הביוגרף יקליט כל ראיון, ואחר כך יעביר אותו מוקלד למחשב. בסיום הראיונות יסרוק לרוב כ-50 עד 100 תמונות ומסמכים כשהוא מביא עימו מחשב וסורק (סקנר) נייד. הראיונות שהוקלדו יעברו עיבוד ספרותי, ובתום שלב זה יוספו התמונות והמסמכים הרלבנטיים לכל פרק, הספר יועבר לעיצוב גרפי, ומשם לבית הדפוס.
האם כדאי להוציא ספר שיימכר בחנויות?
בתשובה קצרה: לא.
תשובה ארוכה ומנומקת תסתייג מעט קביעה זו. יש הבדלים בין כתיבת ביוגרפיה שמיועדת למשפחה שלך, לילדים, לקרובי משפחתך ולחברים קרובים, לבין כתיבת ספר המיועד לחנויות הספרים. ראשית, כשאני כותב ספר למשפחה, יש בו בדרך פרטים ביוגרפיים רבים שעשויים לעניין את הילדים והנכדים בבוא הזמן: מי היו הסבא והסבתא, איך עלו לארץ או גדלו בה, היכן שירתו בצבא, איך הקימו משפחה מיהם חברי המשפחה ועוד. כל אלה הם לרוב פרטים שאינם מעניינים קהל קוראים רחב שאינו קשור למשפחה.
יש המבקשים ממני בכל זאת שאעזור להם לכתוב ספר שמיועד לחנויות ספרים, אם בגלל שחוו חוויות מיוחדות, עשו פעולות או תפקידים יוצאים מן הכלל, ואם בגלל שהם מעוניינים ללמד אחרים מניסיונם, או לעזור לאנשים במצוקה. במקרה זה, הדגש בספר הוא על הנושא המרכזי, ופחות על תולדות המשפחה. בנוסף לכך, בעוד שבספר אישי נוספות תמונות ילדות, תמונות משפחה ולעיתים תמונות מטיול חשוב בחו"ל, אין לכך כל מקום בספר המיועד לקהל הרחב.
גם מספר העותקים שונה: עבור משפחות הדפסתי בין עותקים בודדים למאתיים עותקים, אך כשמתכננים להגיע לחנויות ספרים, לרוב יש צורך במאות ואלפי עותקים.
הבדל מרכזי נוסף בין שתי אפשרויות אלו קשור להפצה: בעוד שאת העותקים של הספר המשפחתי אתה הוא זה שמחלק בעצמך, לעתים במסגרת טקס השקה או בפגישה משפחתית, את הספרים המיועדים לחנויות נדרש להפיץ. דבר זה כרוך בהוצאה לא מבוטלת, ויש להיעזר בחברות המתמחות בכך.
מהן ההכנות התהליך?
זוהי שאלה שאני נשאל לא אחת על ידי אנשים שמבקשים ממני שירות של כתיבת אוטוביוגרפיה: מה להכין לקראת המפגש? כתשובה על דרך ההלצה אני עונה: "כוס קפה שחור, עם סוכר אחד", וברצינות, תשובתי היא: "אין צורך להכין דבר. אין צורך לרשום ראשי פרקים, ואין טעם בשלב זה לעבור על תמונות ומסמכים. הפגישות שייערכו לרוב בביתך ובמועדים המתאימים לך, יתקיימו באווירה נעימה ואין צורך להכין דבר. לאור ניסיוני רב השנים וההכשרות שעברתי בנושא, אני אשאל שאלות בראיונות ואכוון אותך.
איך העסק מתנהל?
כפי שנאמר, אני אבוא אליך לביתך, לרוב פעם בשבוע, לשעה עד שעה וחצי. מספר הפגישות ייקבע בשיתוף איתך לאחר פגישת ההיכרות (שאינה כרוכה בתשלום או התחייבות). יש שאני נפגש מעט פגישות (המינימום עד כה היה שש), ולעומת זאת היו מקרים שנפגשתי גם ליותר משלושים פגישות, מסיבות כאלו ואחרות. לרוב יספיקו 12 עד 16 פגישות לכתיבת סיפור חיים.
במהלך הפגישה אני מקליט את הראיון במכשיר הקלטה משוכלל, ולצורך גיבוי אני גם מצלם בווידיאו, כדי שאם תקרה תקלה במכשיר ההקלטה, אוכל לשמוע את הנאמר בסרט שצולם. עלי לציין שלסרטוני הווידיאו שאני מצלם אין כל ערך מלבד גיבוי, שכן אני מצלם באיכות נמוכה. אינני צלם מקצועי, ואינני מקפיד על תאורה או כיוון המצלמה בזמן הראיון (יש אפשרות ללוות את הספר שאכתוב עבורכם בסרט וידיאו שייעשה ע"י איש מקצוע בתחום, בתוספת תשלום). לעיתים אני מראיין רק אדם אחד, אך לא פעם אני מראיין שני בני זוג, ולעיתים אנשים נוספים כמו ילדים או קרובי משפחה.
לאחר סיום הראיונות אני מגיע אליך פעם נוספת, הפעם עם מחשב וסורק (סקנר) ניידים, כדי לסרוק בביתך תמונות רלוונטיות. חשוב לציין שלא אסכים להוציא מביתך תמונות או מסמכים, כדי שחלילה לא יאבדו. יש שסורקים בעצמם, או שנכד מתנדב לסרוק תמונות, ואם המשפחה מעוניינת לסרוק "בהזדמנות חגיגית זו" מאות תמונות – אפשר לפנות למכון שמתמחה בכך.
בשלב תתבקש לעבור על מה שערכנו מבחינה ספרותית, לתקן טעויות, להוסיף או להשמיט סיפורים, ולהחליט אלו מהתמונות שסרקתי ייכנסו לספר, מה יהיה כתוב מתחת לתמונה כהסבר, ועוד החלטות הקשורות לעיצוב הגרפי. בסיום, נכין עבורך ספר ביוגרפי שאותו ניתן להדפיס ולחלק למשפחה ולחברים.
כל שנותר לך לעשות הוא להתקשר ולקבוע פגישת היכרות, שכאמור תתקיים במקום ובשעה שמתאימים לך, וזאת ללא תשלום או התחייבות, ולשמוע הצעה שמתאימה לך – כך שתוכל להתחיל במלאכה הנעימה של דליית זיכרונות, שבסופה תחלק ספר ביוגרפי לכל קרוב משפחה ולחברים.
אשמח אם תיצור קשר.
מוטי מרגלית
"דוקו – כתיבת ביוגרפיות וספרי הנצחה"
נייד: 0523-523-833, מייל: motimar@gmail.com