הקשר בין כתיבת ביוגרפיה ופסח

יש מעט מאוד דברים שמחברים כמעט את כל חלקי עם ישראל כמו חג הפסח, שבו חילונים ודתיים, מסורתיים וחרדים, עשירים ועניים, ימנים ושמאלנים, יישבו בעוד כמה שבועות סביב שולחן החג ויקראו את ההגדה.

ההיגד הראשון בהגדה מספר על הקושיות ועל מעשה שהיה בבני ברק.

ההיגד השני מדבר על ארבעה בנים: ”כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל“. כולנו יודעים מיהם אותם הבנים עליהם מדובר:

החכם שואל שאלות כמו מהם המנהגים ומהי החשיבות שלהם, ואז נענה.

הרשע מוציא את עצמו מהכלל…

התם נענה בתשובה – "בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים".

ואילו האחד "שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל", המצווה היא – "אַתְּ פְּתַח לוֹ", כלומר, אתה תשאל במקומו ותסביר לו את החג וחשיבותו.

אינני מעוניין לכתוב על שלושת הראשונים. כולנו מקווים להיות הורים לילדים "חכמים" ששואלים ומתעניינים, הרשע אינו ראוי להתייחסות, והתם, לפי ההגדה, נענה בתשובה לקונית.

בהקשר של ההגדה וכתיבת ביוגרפיות, אני מתעניין בזה שאינו יודע לשאול, וזה קשור לסיפורי האישי.

סיפורי האישי

כאן המקום לציין מי אני: שמי מוטי מרגלית, ובמהלך שנות עבודה רבות במשרד החינוך (בתפקידי האחרון כיהנתי כמדריך ארצי ליישומי מחשב, והייתי אחראי על 23 מדורי מחשב במרכזים פדגוגיים בכל הארץ), סיימתי לימודי תואר שני בחינוך, השלמתי שנת לימודים בכתיבת ביוגרפיות באוניברסיטה העברית בירושלים ולמדתי בכמה קורסים והדרכות, בין השאר ב"יד ושם". בעשרים השנים האחרונות אני שמש בעלים של חברת "דוקו – כתיבת ביוגרפיות וספרי הנצחה". כמו כן, אני אב לשלושה ילדים וסבא גאה.

לעיתים אנשים קוראים למה שאני עושה – סופר צללים. זאת משום שאני הכלי שבאמצעותו נכתב סיפור חיים של אדם או משפחה. לצורך זה אני נפגש עם נשוא הסיפור (בדרך כלל פעם בשבוע במשך מספר שבועות), ולעיתים גם עם בן או בת זוגו, ילדים וגם חברים, שואל ומתחקר, מקליט וסורק תמונות ומסמכים. לאחר עריכה ספרותית וגרפית, סיפור החיים של האדם או המשפחה עובר לבית הדפוס להדפסת עותקים שאותם אפשר לחלק למשפחה, לקרובים ולחברים.

איך הכל התחיל…

סבא שלי, הרב גבריאל פרלמוטר, ברח במלחמת העולם השנייה מווינה שבאוסטריה לשנחאי שבסין. לאחר קום המדינה הגיע לארץ, ואני הכרתי אותו עד היותי בן כחמש-עשרה, כשאז הוא נפטר. מעולם לא שאלתי את סבי ז"ל איך היו החיים בווינה, עיר הולדתו, או בסין – איך אדם דתי חי בשנחאי ואיך הסתדר בזמן המלחמה, ועוד שאלות רבות שלא שאלתי. מבחינה זו לא הייתי חכם, וודאי שלא רשע – פשוט לא ידעתי לשאול. לא הבנתי את חשיבות הכרת השושלת המשפחתית.

הייתי כמו חלק מהילדים והנכדים שלכם היום, שלא תמיד יש להם פנאי וסבלנות לשמוע את סיפור חייכם. אם תתחילו לספר להם איך נולדתם והיכן, תספרו חוויות מהשרות הצבאי, מהלימודים או מהעבודה, הם ימצאו סיבה כזו או אחרת למה דחוף להם ללכת בדיוק עכשיו. לא פעם שמעתי את הטענה: "ניסיתי לעניין את הנכד או הנכדה בסיפורים מעברי, אלא שהם לא התעניינו. הם כל הזמן בטלפון או במחשב".

"אַתְּ פְּתַח לוֹ"

אלא שכפי שכתוב בהגדה של פסח, התפקיד שלנו, ההורים והסבים, הוא לדאוג לכך שההיסטוריה המשפחתית – תולדות ה"שבט" – תישמר ככל האפשר. נכון, שכפי שאני לא אוכל לחזור לעבר ולשאול את סבי ז"ל דברים שלא עניינו אותי כילד ונער, והיום מסקרנים אותי אך אין לי את מי לשאול, גם אתם לא תמיד יודעים פרטים על שורשיכם מהעבר הרחוק, כי בזמנו לא היה נהוג לשתף את הילדים, וודאי שלא להוציא ספר ביוגרפי. אם אתם תכתבו היום מה שאתם יודעים על תולדות ה"שבט" שלכם, ולא כל שכן על משפחתכם בעבר, תמלאו אחר מצוות "את פתח לו".

וכמה דוגמאות: לפני כמה שנים כתבתי ספר לשושנה, ילידת תל אביב, שנולדה בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת. שושנה זכרה במדויק ובפרטי פרטים את הסבים והסבתות שלה. במקרה אחר, ראיינתי לפני זמן-מה את גברת אווה, שכל ארבעת הסבים שלה נפטרו כשהייתה תינוקת אך הוריה לא הסכימו לספר לה דבר על העבר, בשל האירועים הקשים שחוו בשואה.

למה עכשיו? איך עושים זאת?

חשוב ביותר לכתוב את סיפור חייכם כבר עכשיו, ואפשר לעשות זאת גם לבד. רצוי להתחיל לכתוב בצורה כרונולוגית: החל מהעבר הרחוק – מעט על העיר שנולדתם בה, על החגים בילדותכם, על הסבים והסבתות, הוריכם ואחיהם, ולהמשיך בילדותכם, בתי הספר שלמדתם בהם, אירועים משמעותיים בחייכם כמו גיוס לצבא, לימודים גבוהים, הקמת משפחה, עבודה ויציאה לגמלאות.

לאחר שתהיו שלמים ומרוצים מחלק זה, רצוי לסרוק תמונות ומסמכים ולשבצם במקומות הרלוונטיים בספר. גם בתוכנת עריכת תמלילים רגילה (וורד, שקיים כמעט בכל מחשב) ניתן לעשות זאת. עם זאת, כדאי ומומלץ להיעזר באנשי מקצוע, כמו סופר צללים, או בשמו האחר – עורך וכותב ביוגרפיות. אני, שעוסק בכך שנים רבות, התמקצעתי בביצוע ראיונות בהם אני שואל את השאלות הנכונות, בעריכת הטקסט, בסריקת תמונות ובעריכה גרפית מקצועית, וזאת בסיוע הצוות שעובד איתי.

לאחר כמה חודשי עבודה משותפת נפיק עבורכם ספר שבו יתואר סיפור חייכם, והוא יודפס בעותקים שאותם תוכלו להעניק בגאווה לילדיכם, לחברים ולקרובי משפחתכם. כך תזכו במצוות "אַתְּ פְּתַח לוֹ", באמצעות המשימה החשובה של הנחלת המורשת המשפחתית לנכדים, שגם אם כרגע פחות מתעניינים או פנויים לכך, לימים יברכו על המידע שנפל בחלקם וינחילו אותו גם לצאצאיהם ולדורות הבאים.

כל מה שאתם צריכים לעשות הוא ליצור עימי קשר בטלפון או במייל. אשמח לבוא אליכם (ללא תשלום או התחייבות), להציג מעט ממאות הספרים שכתבתי, ולהציע אפשרויות לעבודה משותפת.

ממתין לשיחתכם,

מוטי מרגלית

נייד: 0523-523-833, מייל: motimar@gmail.com

אתר: www.doco.co.il