ראיון שערך מר אברי גלעד עם מוטי מרגלית

(גל"ץ, 29.9.22, לאחר עיבוד וקיצורים נדרשים)

אברי: יש לך מקצוע מעניין, אתה יושב עם אנשם מבוגרים וכותב את זיכרונותיהם, מה אתה מגלה אצל אנשים שסובלים מבעיית זיכרון?

מוטי: שחלקם מתביישים, או מנסים להסתיר זאת, לפחות בהתחלה. ישבתי עם אנשים שעשו דברים נפלאים בעברם, והיום לא זוכרים את מטרת הפגישה, או את שמות הילדים שלהם, כשהם מביטים בתמונתם. חלקם לא זוכרים מה אכלו אתמול, אבל זוכרים מה עשו לפני 30 או 60 שנה, מה עשו בצבא או בתעשייה. אלא שיש מקרים אחרים: ראיינתי אישה בת 93, שזכרה אפילו מי ישב לידה בגן הילדים.

אברי: כשאנשים שלא כל כך זוכרים מה עשו בעבר, מקבלים הזדמנות לשבת אתך, מה זה עושה להם?

מוטי: אנשים מחכים לזה משבוע לשבוע, ונהנים מאוד מהמפגשים. בכלל, לעיתים יש בעיה של בדידות, אני מקשיב במאה אחוז, דבר שלא תמיד הם זוכים לו.

אברי: האם משפחות פונות אליך, ומבקשות ספר או חוברת, או סתם תשב עם בן המשפחה?

מוטי: סתם "לשבת" ללא מטרה, לא יצא לי. אני יושב עם אנשים, בד"כ פעם בשבוע, כשעה או שעה וחצי, בין שמונה לשלושים פגישות, לעיתים עם אדם אחד, ולעיתים אדם עם אדם נוסף להשלמת פרטים, כשהאדם לא זוכר הכל או טועה. בכל מקרה התוצר הוא ספר או חוברת שיחולק לחברים ולמשפחה.

אברי: כמה עולה פרויקט כזה?

מוטי: אני נפגש לפגישה ראשונה בכל מקום בארץ, ללא תשלום או התחייבות, וזאת מכמה טעמים: הסיבה הראשונה – יש הבדלים עצומים בין שש פגישות או שלושים ושתיים, אם אני מכין חמישה עותקים, חמישים או חמש – מאות. הסיבה השנייה היא שאני מביא איתי דוגמאות, להן אפשר להתחבר. הסיבה הלא-פחות חשובה היא  ה"כימיה", אינך יכול לספר את סיפור חייך אם לא יווצר קשר בין נשוא הסיפור לביני. (בסיום הפגישה אני נותן הצעת מחיר כתובה, הכוללת את כל הפרטים והעלויות).

© כל הזכויות לאתר זה שמורות למוטי מרגלית. השימוש באתר ובתכניו כפוף לתנאים בתקנון האתר, ושימוש באתר מהווה הסכמה לתנאים אלו.