"הבעיה שאינני זוכר את כל הפרטים",

                                                                                            או – האם אפשר לכתוב ספר ביוגרפיה כשהזיכרון פחות טוב?

יש לי זיכרון מופלא…

אתחיל בסיפורה של גברת רינה (שמות המופיעים כאן שונה להגנה על פרטיות). פגשתי אותה לראשונה לקראת יום הולדתה ה-93. ילדיה ונכדיה החליטו שהגיע הזמן שהיא תעלה על הכתב את סיפור חייה המרתק. בגיל צעיר עלתה מאחת הארצות הקרובות לישראל, ומאז חייתה רוב שנותיה בתל אביב, ובזקנתה עברה להתגורר בראשון לציון. רינה ניחנה בזיכרון מופלא. היא יכלה לתאר בדיוק את גן הילדים בתל אביב הקטנה, זכרה את שמותיהם של רוב שכניה, ושמות כל נכדיה וניניה. בנה סיפר לי שעד לפני שנים מועטות אחד התפקידים שלה היה להזכיר לכולם תאריכים חשובים כמו ימי הולדת, ימי נישואין, ולא עלינו – ימי השנה לפטירת קרוב משפחה.

גם סיפורו של חיים, בנקאי בכיר הממונה על כמה סניפים, שלפני קרוב לעשרים שנה כתבתי את סיפורו, מעיד על זכרונו המופלג. חיים זכר פרטים מדהימים לא רק מילדותו, משרותו הצבאי ומחייו וחיי משפחתו, אלא אף תאריכי פגישות חשובות, ואפילו פרטי לקוחות מרכזיים. כשהתחלתי לכתוב את סיפור חייו הוא היה בן שמונים פלוס…

אבל אצלנו זה קצת אחרת…

אלא שלא כולם ניחנו בזיכרון מופלא כמו של רינה או חיים. כתבתי ספר למשה, ששרת בצבא קבע בתפקידים משמעותיים, פיקד על יחידות מיוחדות, ולאחר שחרורו כיהן כבכיר בחברה גדולה. אלא שהרעיון לכתוב את סיפור חייו החל כשמצבו לא היה כתמול שלשום. משה זכר פרטים רבים ומדויקים על ילדותו ושירותו הצבאי, אך לגבי השנים האחרונות היה פחות מרוכז. משפחתו סיפרה שהוא לעיתים שוכח דברים בסיסיים, והוא בטיפול מסור, ככל הניתן.

רוב האנשים נמצאים "בין לבין" – לרובנו אין זיכרון מופלא, אך רבים האנשים שלא זוכרים פרטים כאלו ואחרים מסיפור חייהם. לא אחת אדם מתחיל לספר לי על בני הדודים שלו תוך טעות בפרטים, בלא מעט מקרים אנשים לא זוכרים בני כמה האחיינים, ויש המתבלבלים בין תמונות הילדים או שוכחים שם של בן דוד או בת דודה. אל דאגה. ראשית – זה טבעי ומובן. אני כותב ביוגרפיות לאנשים מבוגרים, וידוע שהזיכרון (שלא כמו יין טוב) לא משתפר עם השנים.

בנוסף, לא פעם אנשים אינם מצליחים לשחזר שם של אדם או מקום, וכעבור זמן מה הזיכרון חוזר אליהם. ואם לא – גם לכך קיימים פתרונות. לאחר שאני מסיים את שלב הראיונות, שאותם אני מקליט, קובץ הקול עובר לקלדן או קלדנית שמשקלטים את הנאמר (שיקלוט: העברת שמע לטקסט כתוב), ולאחר שאנו מארגנים ומבצעים עריכה ספרותית לטקסט של כל הראיונות, תמיד "כתב היד" חוזר למרואיין או למי שהמשפחה קבעה לצורך זה. בשלב זה אפשר לתקן תאויוט (סליחה – טעויות), להוסיף פרטים שנשמטו או למחוק פרטים שבמחשבה שנייה אינם ראויים או לא רצוי שיופיעו בספר.

אפשרות נוספת היא לשאול קרוב משפחה שאולי זוכר או יודע דברים שהמרואיין אינו זוכר. כך, למשל, אח בוגר או דודה מבוגרת יכולים להשלים פרטים חסרים.

חקירת האמת

אנו מתייחסים לדברי המרואיין בכבוד. אין אנו מכינים ספרי היסטוריה, לכן אם אדם מספר לנו על אירוע מסוים שחווה, חזקה עליו שהוא היה שם וחווה אירוע זה. לעיתים אנו מתבקשים על ידי המשפחה לאמת או להרחיב נושאים. כך למשל, לספרו של דוד הוספנו מוויקיפדיה את הערך "איברהים־אל-אוול" (משחתת מצרית שישראל לכדה במלחמת סיני), שכן דוד היה קצין מודיעין בחיל הים שחקר את מפקד הספינה, ובמקרה אחר הוספנו את הערך "SS" וכן "SR" בהקשר לגרמניה הנאצית, דבר שרלוונטי לכמה אנשים שסבלו מזוועות השואה.

שלב הגרפיקה

כשמגיעים לתמונות, המצב אינו שונה. לעיתים אתה מביט בתמונה מראשית או אמצע המאה שעברה בה מצולמת קבוצת אנשים ליד מבנה. לעיתים מזהים אחד או שניים מהמצולמים, אך אין אפשרות לדעת בבטחה מתי צולמה התמונה, מדוע, היכן ומי כל אחד מהמצולמים. לא פעם אין אפשרות לשחזר את כל הפרטים, אך אם אנו מוסיפים תמונה רלוונטית לסיפור, ברוב המקרים מתחת לתמונה יופיע הסבר. במקרים אלו אנו מציינים פרטים כללים. דוגמאות לכך: "סבא חיים שני מימין, כנראה ליד ביתו, בשנות הארבעים", או "חתונה של ייעקב ורינה, ראשית שנות הארבעים".

נכון שזה לא מושלם. אילו היינו יודעים את כל הפרטים, אילו היינו שואלים ורושמים בזמנו, אילו היה את מי לשאול ולאמת… אלא שלא כך המצב, וכשלא ניתן לדייק בכל, עדיף לקבל תמונה חלקית מאשר בכלל לא.

אלא שכדי שכל זה יקרה – צריך להתחיל…

נעים מאוד, מוטי…

כאן המקום להציג את עצמי: שמי מוטי מרגלית, ומזה שני עשורים אני כותב ביוגרפיות וספרי הנצחה לאנשים ומשפחות. לאחר שסיימתי לימודי תואר ראשון ושני בחינוך והשתלמתי באוניברסיטה העברית בירושלים ובמוסדות נוספים (יד ושם, יד בן צבי ועוד), ולאחר שכיהנתי בתפקידי האחרון במשרד החינוך כמדריך ארצי ליישומי מחשב, הקמתי את חברת דוקו, ומאז אני עוסק אך ורק בראיונות והפקת ספרים.

אתם ואני – פגישה ראשונית

אני נפגש עם אנשים בכל הארץ לפגישת היכרות של כשעה וחצי עד שעתיים במקום ובמועד הנוח להם, לומד להכיר את נשוא או נשואי הספר המיועד, מציג מעט מהספרים שהכנתי (למעלה ממאה משפחות נהנו עד כה מהשרות שלי), ומציג אפשרויות ועלויות. חשוב לציין שפגישת היכרות זו אינה כרוכה בתשלום או התחייבות. אם המשפחה מחליטה שהיא מעוניינת לכתוב את ספר הביוגרפיה בסיועי, ייקבעו במהלך פגישה זו מספר הראיונות, יוחלט אם אסרוק תמונות ומסמכים ואם אדפיס עותקים וכמה – כל אלה בהתאם לרצונות ולהעדפות השונים מהותית בין אדם לאדם ובין משפחה אחת לשנייה, ובהתאם העלויות.

ואם כן, איך ומה עושים?

לאחר קבלת החלטות אלה, אנו נפגשים בדרך כלל אחת לשבוע לראיון של כשעה וחצי. אם מדובר בשני בני זוג, אראיין קודם את אחד מבני הזוג, ולאחר מכן אעבור מיד לראיון שני (אינני נוהג לראיין שני אנשים בראיון משותף, שכן הדבר פחות יעיל ופחות טוב).

בתהליך, שאורך מספר חודשים, קורים שני דברים קבועים: ההנאה מעצם המפגשים איתי, והתענוג ביום השקת הספר. יש אנשים, כמו דוד (שהוזכר קודם לכן), דליה, ד"ר אברהם, מוטי ז. ואחרים, ששכרו אולם והזמינו קרובי משפחה וחברים לטקס מרגש זה, של השקת הספר, ויש שמחלקים את הספרים למשפחה ולחברים בביתם, באירוע או חג.

כל מה שאתם אמורים לעשות כדי שזה יקרה הוא להרים טלפון, לקבוע פגישה ללא עלות, ואז להחליט אם אתם מעוניינים שגם סיפור חייכם יונצח לדורות הבאים.

אפשר להקשיב לראיון שמר אברי גלעד מגל"צ ערך איתי בספטמבר 2022, בדף הבית.

פרטי קשר:

מוטי מרגלית,

נייד: 0523-523-833

מייל אישי: motimar@gmail.com

אתר הבית:   www.doco.co.il

לחץ כאן לקישור לסרטון בנושא